פסק הדין ניתן בתביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבע בגין סך של 84,817 ש"ח.
טענות התובעים בכתב התביעה
1. בכתב התביעה נטען כי הנתבע עיכב אישור ושחרור כספי משכנתא בשתי עסקאות נדל"ן שונות, וכתוצאה מכך נגרמו לתובעים נזקים כספיים ועוגמת נפש.
2. בכתב התביעה מתוארות שתי עסקאות נדל"ן שביצעו התובעים: רכישת דירה ברח' הרצפלד 10 בכפר סבא מה"ה שטיימבג (להלן
"עסקת שטיימברג") ורכישת דירה ברח' עמק עירון בכפר סבא מחברת אשדר (להלן
"עסקת אשדר").
עסקת שטיימברג
3. ביום 28/6/07 נחתם הסכם מכר בין התובעים לבין ה"ה שטיימברג שלפיו רכשו התובעים את הדירה תמורת 136,000$. על פי ההסכם הנ"ל התחייבו התובעים לשלם לה"ה שטיימברג סך השווה בש"ח ל- 95,000$ עד ולא יאוחר מתום 10 ימים מהמועד שבו תשוחרר הדירה ממשכנתא אשר רבצה על זכויותיהם של שטיימברג לטובת בנק משכן. המוכרים, ה"ה שטיינברג, המציאו לתובעים מכתב כוונות מבנק משכן לפירעון הלוואת שטיימברג, ומכאן שהיה על התובעים לשלם לשטיימברג 95,000$ בשווים בש"ח עד ליום 30/8/07.
4. מיד לאחר חתימת הסכם המכר פנו התובעים לנתבע בבקשה רשמית לקבלת הלוואה, ומסרו לו את כל המסמכים הדרושים על מנת להתחיל בטיפול בהלוואה. הנתבע עיכב את הטיפול באישור ההלוואה כאשר מינה שמאי שיעריך את שווי הנכס חודשיים לאחר שניתן אישור עקרוני למשכנתא. לאחר מכן עשה הנתבע כל שביכולתו כדי לעכב את ביצוע ההלוואה, כך שהחלק הראשון של כספי ההלוואה הגיע לידי התובעים רק ביום 4/11/07 ובאיחור של 66 ימים מהמועד שבו התחייבו התובעים להעבירו לה"ה שטיימברג, והחלק השני בסך של 70,110 ש"ח הועבר למוכרים רק ביום 19/11/07 באיחור של 81 ימים.
5. עקב מחדלי הנתבע, מצאו עצמם התובעים מפירים את ההסכם עם ה"ה שטיימברג. בהסכם עם ה"ה שטיינברג מופיע סעיף של פיצוי מוסכם, אולם בסופו של יום הסתפקו המוכרים בפיצוי שנקבע בהסכם לתשלום ריבית בשיעור של 2% לחודש בלבד, וביום 20/11/07 חתמו הצדדים על נספח להסכם אשר אישר זאת ואת סכום הפיצוי הכולל בסך של 20,717 ש"ח.
6. בשל האיחור בתשלום הנ"ל נמסרה החזקה בדירה רק ביום 20/11/07 במקום ביום 11/9/07, ומכאן תביעה נוספת בסך של 7,500 ש"ח בגין דמי שכירות שהפסידו התובעים, בסך של 3,000 ש"ח לחודש במשך חודשיים וחצי.
עסקת אשדר
7. ההסכם עם אשדר נחתם ביום 5/6/07 תמורת 930,000 ש"ח. על פי הוראות ההסכם התחייבו התובעים לשלם סך של 100,000 ש"ח בתאריך 12/6/07 וסכום נוסף של 690,000 ש"ח עד ליום 14/7/07. לשם מימון חלק מתמורת העסקה פנו התובעים לנתבע בבקשה לקבלת הלוואה בסך של 780,000 ש"ח. הנתבע נתן לתובעים אישור עקרוני להלוואה זו עוד בטרם נחתם הסכם המכר בעסקת אשדר.
8. מיד לאחר חתימת ההסכם עם אשדר פנו התובעים מידית לנתבע על מנת לקבל את ההלוואה, אך הנתבע נקט בסחבת רבה ובעיכובים. בין היתר עיכב הנתבע בחודש וחצי פגישה במעמד הצדדים על מנת להנפיק מסמכי הבנק הרשמיים. כמו כן ואף שהאישור הרשמי להלוואה ניתן עוד ביום 17/7/07, הבקשה לקבלת התחייבות לרישום משכנתא לחברת אשדר הוצאה כמעט חודש לאחר מכן ביום 12/8/07, וסכום ההלוואה הועבר לאשדר רק ביום 16/9/07.
9. עקב האיחור חויבו התובעים בריבית הסכמית בשיעור של 7% לשנה, וכן בהפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה על הסכום הבלתי נפרע, ובסה"כ 21,615 ש"ח.
10. כן ישנה התייחסות לנזק נוסף בסך של 5,000 ש"ח עבור הפסד זמן עבודה, הוצאות, טלפונים ועוד בכל הקשור לטרחת התובעים, כאשר בסה"כ נתבעה עוגמת נפש בסך של עד 25,000 ש"ח.
טענות הנתבע בכתב ההגנה
11. הנתבע הכחיש כי נקט בעיכובים ובסחבת.
12.
לגבי עסקת שטיימברג, נטען כי התובעים לא הציגו את כל המסמכים שהיה עליהם להציג לצורך אישור ההלוואה, אף שקיבלו לידיהם רשימה מפורטת - "טופס טיולים" ובה כל המסמכים שהיה עליהם להמציא. ביום 28/6/07 פנו התובעים לנתבע בבקשה לקבל הלוואה בסך של 395,850 ש"ח. אישור רו"ח להכנסות הערב הומצא ביום 9/10/07 ותלושי שכר של תובע 1 רק ביום 25/10/07, דהיינו באיחור של שלושה וחצי חודשים. הנתבע הכחיש את הנחיצות בהגעה להסדר עם המוכרים, והוסיף וטען כי אמנם התובעים התחייבו בהסכם המכר להעביר את הסך של 95,000$ הנ"ל תוך 10 ימים מיום קבלת נסח נקי מטעם המוכרים, אולם בסעיף 6.2 להסכם ישנה תוספת שלפיה התובעים לא יידרשו לשלם את הסכום לפני 45 יום ממועד חתימת ההסכם. לאור זאת, היה על התובעים להעביר סך של 95,000$ עד ליום 22/11/07. כך, ובעת העברת הכספים ביום 4/11/07 וביום 10/11/07 עמד הנתבע בתנאי הסכם המכר. לעניין איחור במסירה של הדירה, נטען כי אין לנתבע כל נגיעה לעניין זה, שכן הנתבע איננו אחראי לכך.
13.
לגבי עסקת אשדר, הוכחש כי התובעים קיבלו אישור עקרוני להלוואה בטרם חתימתם על ההסכם מול אשדר, ונטען כי התובעים פנו אל הנתבע לראשונה בבקשה לקבלת הלוואה ביום 16/7/07. עוד נטען כי אין זה ברור כיצד סבורים התובעים שהנתבע נתן אישור עקרוני לקבל הלוואה בשיעור של 90% מערך הנכס. בניגוד לטענת התובעים כי ביקשו לקבל הלוואה בסך של 780,000 ש"ח, נטען בכתב ההגנה כי התבקשה הלוואה בסך של 830,000 ש"ח, והאישור העקרוני ניתן ביום 17/7/07 לראשונה. בשל בקשת התובעים לקבל מימון בשיעור גבוה מאוד של 90% מערך הנכס, נדרש אישור בדבר קיומו של ביטוח EMI, אישור זה התקבל ביום 10/8/07 לראשונה וכעבור יומיים ביום 12/8/07 נחתם הסכם הלוואה להעברת 834,072 ש"ח. לפיכך הכחיש הנתבע כי גרם לעיכוב של חודש וחצי.
14. הנתבע הכחיש כי עליו לשלם לתובעים פיצויים כלשהם, לרבות עוגמת נפש.